// מאת: דן פיינרו
זה היה אולי הסרט המושלם ביותר בין כל הסרטים שהוצגו השנה בפסטיבל קאן. סרט קטן, צנוע, סך הכול ידידות טרגית בין שני נערים בני 13 שאין בה אפילו שמץ של רמז מיני, ידידות הקושרת אותם למשך חופשת קיץ אחת, נפרמת כאשר הם חוזרים לבית הספר ובני כיתתם החדשים מתייחסים אליהם כאילו הם זוג הלכה למעשה, הדבר פוגע באחד מהם במיוחד והוא משתדל לשנות את התנהגותו בכוונה, לדאבון ליבו של החבר שאינו מסוגל להשלים עם הדחייה. סיפור פשוט, שרבים וודאי התנסו בו בנעוריהם, אבל הוא מסופר בכל כך הרבה עדינות, רגישות ותבונה שקשה למצוא בו ולו פספוס אחד, לא בבימוי, לא בצילום, לא במוסיקה ולא במשחק. לוקאס דהונט, הבמאי הבלגי הצעיר שזכה לפני ארבע שנים למצלמת הזהב על סרט הביכורים שלו, "נערה" (שגם הוא עסק בנער בגיל דומה) הצליח להרכיב יחד צוות שלבד משחקנית אחת, אמילי דקן, שמופיעה בתפקיד משני למדי, מורכב מאלמונים שעושים את מלאכתם מבלי שיורגש אפילו לרגע אחד שהם משחקים. אבל את רוב המעמסה נושאים שני הגיבורים, ליאו (עדן דאמברין) ורמי (גוסטאב דה ואלה), שמצטיינים שניהם בחן נעורים טבעי ובהבעות תמימות ואמתיות אבל גם מסוגלים להעביר במבט אחד את מהלכי המחשבות שרודפות אותם גם מבלי שיביעו אותם בקול.
כל הסרט מתרחש בכפר, משפחתו של ליאו, עובדי אדמה שנעזרים לעתים קרובות בשני בניהם, להבדיל מהוריו של רמי שמועסקים מחוץ לביתם. בשעות הפנאי הרבות מבלים שני החברים יחד, רצים בשדות הפתוחים, מדמיינים עצמם נלחמים באבירים מימי הביניים, דוהרים על האופניים לאורך הכבישים השוממים, תחת שמש חמימה ומלטפת. ליאו ישן לעתים קרובות בבית של רמי, במשך שעות ארוכות בלילה הם משוחחים על שום דבר. עד שהם מגיעים ליום הראשון של הלימודים, הנערות סביבן רומזות שהם אולי יותר מחברים טובים, ליאו נפגע ומבלי לומר מילה, מתחיל להתרחק מרמי, רמי אינו מבין מה גורם לחברו הטוב להתקשח ללא סיבה, מדוע הוא מצטרף לקבוצת שחקני הוקי הקרח של בית הספר, בספורט שהוא אלים במיוחד, איך זה שאינו בא יותר לבקר אותו ואינו מבלה אתו את ההפסקות שבין השעורים. מכאן והלאה עד להחלטה הטרגית שמזעזעת את כל הכפר, הדרך קצרה. המחצית השנייה של הסרט, זו שבה ליאו תצריך להתמודד לבד עם תחושת האשם הקשה שרודפת אותו, עם האחראיות שהוא נושא על גבו לגורל של רמי, ועם המראה היומי של הורי החבר שאינם יודעים מאומה על מה שקרה ביניהם, היא אולי ההישג הגדול ביותר של הסרט. היא מעבירה את המשבר הנפשי של הנער, המנסה להתמודד אתו ואולי להעניש את עצמו בעת ובעונה אחת, בכל מיני דרכים שונות ומשונות ואין שום צורך לנחש מדוע הוא עושה את כל מה שהוא עושה, כל צופה יבין הכול ללא מאמץ.

אחד הסרטים הפחות בולטים לכאורה בתחרות של הפסטיבל הזה, ודאי ליד שמות נוצצים ומהוללים יותר, "קרובים", שהוצג לקראת סוף הפסטיבל זכה מיד למבול של שבחים מכל הכיוונים, בעיקר מצד הביקורת שהתקשתה עד לאותו רגע למצוא סרט שהפעים אותה יותר. ויכול מאד להיות שבסופו של דבר, הסרט הזה היה התגלית האמתית של הפסטיבל כולו.
כתבות נוספות בגיליון שאולי יעניינו אתכם
כתב העת סינמטק
לכל הגליונות
ועוד תריסר…..
01.06.2022 / סינמטק
ימים בוערים – BURNING DAYS – במאי: אמין אלפר – הקולנוע הטורקי לא שבע הרבה נחת לאחרונה, אולי משום בעיות הפנים הפוליטיות והכלכליות שירדו על המדינה, אבל אמין אלפר, אחד הבמאים הבולטים והמבקרים החריפים ביותר של המצב במולדתו, הצליח בכל זאת להוציא מתחת ידיו סרט שאינו עושה חסדים לא לפוליטיקאים הקטנים שמנהלי
לקריאה
ארץ האלוהים – GODLAND – במאי: הלינור פלמאסון
01.06.2022 / סינמטק
// מאת: עדנה פיינרו בכל שנה יש סרט אחד או שניים, שמוצגים במסגרות המקבילות של הפסטיבל, המעוררים תמיהה, איך זה שלא הגיעו לתחרות המרכזית של קאן. השנה זה הסרט החדש של הלינור פלמאסון האיסלנדי שזכה לכבוד הזה – אם אכן מדובר בכבוד – וסביר להניח שאילו אכן נכנס לתחרות, היה זוכה באחד הפרסים, ולאו דווקא [&helli
לקריאהנשארים מעודכנים
הרשמו לניוזלטר ותקבלו מאיתנו עדכונים והמלצות על כל הסרטים והאירועים החדשים והכי מעניינים
רכישת מנוי

רחוב הארבעה 5, תל אביב