עולמו של מרסל פניול – מבחר מסרטיו

עולמו של מרסל פניול – מבחר מסרטיו
לציון 50 שנה למותו בשנת 1974, בחרנו להקרין 7 מסרטיו הידועים של אחד מחשובי הבמאים הצרפתים של המחצית הראשונה של המאה ה-20. סרטיו של פניול אולי פחות מוכרים לקהל הישראלי, אך ללא ספק יצירותיו כסופר ומחזאי שעובדו על ידי יוצרים אחרים מוכרים במחוזותינו. כך בנוסף ל-7 סרטים (קומדיות ודרמות) שיצר בין 1934 ל-1952, נקרין גם את שני העיבודים המפורסמים של קלוד ברי שנוצרו בשנות השמונים לספריו: "ז'אן דה פלורט" ו"מאנון".
פניול נולד ב-1895 בדרום צרפת ליד מרסיי, בנם של מורה ותופרת. בגיל 18 התחיל ללמוד באוניברסיטה, אך גיוס לצבא עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה. הוא שוחרר כבר ב-1915 מסיבות בריאותיות. ב-1916 התחתן והשלים תואר בלימודי אנגלית. בין השנים 1922-1927 היה מורה לאנגלית בפריז. ואז החליט להקדיש את חייו לכתיבת מחזות. המחזות הראשונים שזכו להצלחה היו הסאטירה "טופאז" (אותו יעבד לקולנוע בהמשך הקריירה 3 פעמים) ו"מריוס" (שהפך בתחילת שנות השלושים לסרט מצליח בבימויו של אלכסנדר קורדה). בהמשך ל"מריוס" עיבד למסך את הפרק השני בטרילוגיה "פאני" אותו ביים מארק אלגרה. אנחנו נקרין את הסרט הסוגר של הטרילוגיה "סזאר" אותו ביים בעצמו.
באותו זמן הוא נפרד מאשתו ויצר זוגיות עם הרקדנית הבריטית קיטי מרפי, להם נולד בנו ז'אק פניול שבמרוצת השנים הפך לעוזרו וצלם חלק מסרטיו. ב-1929, בזמן ביקור בלונדון צפה באחד הסרטים המדברים הראשונים, חוויה שגרמה לו לפנות ליצירה קולנועית. מכיוון שמחזותיו (וספריו) היו מבוססי דיאלוגים הקולנוע המדבר ענה על צרכיו. ב-1932 הקים חברת הפקה משלו ושלט בה כמפיק, תסריטאי ובמאי, תוך שהוא מעסיק את כוכבי הקולנוע הכי מפורסמים של התקופה, ובראשם ראימו ופרננדל, בסרטיו.
ב-1945 התחתן עם ז'אקלין בובייה, ונולד בנו פרדריק. במקביל פנה גם לכתיבה ספרותית של רומנים סמי-אוטוביוגרפים המתרחשים בפרובנס של ילדותו ונעוריו. המפורסמים שבהם הם "התהילה של אבי" והטירה של אמי" שאף הם הפכו לסרטים בסוף המאה ה-20, וכאמור "ז'אן דה פלורט" ו"מאנון". פניול מת באפריל 1974 ונקבר בפריז.
בסרטיו הוא עיבד את כשרון הכתיבה לתיאטרון אל המסך הגדול. העריכה של סרטיו מדודה ונותנת במה לתוכן ולאימאג'ים. כנטורליסט הוא מנסה בסרטיו להעמיק מעבר לסיפור העלילה. הדגש הוא תמיד על דיאלוגים ובמרבית סרטיו הוא עוסק בריטואלים חברתיים. דרך סיפוריהם של אבות גאים מול ילדים מורדים, הוא מתאר את החיים במעמדות הנמוכים בפרובינציה. עם פוקוס על קשרים בין אישיים והקשר של בני האדם ונשים בפרט אל האדמה של פרובנס.
במסגרת התוכנית נקרין את "אנג'ל" (1934), "סזאר" (1936), "קציר" (1937), "אשת האופה" (1938), "בתו של חופר הבארות" (1940), "טופאז" (1950, הגרסה השלישית והמוצלחת מכולן), "מאנון" (1952).