אמ.אר.איי – RMN – במאי: כריסטיאן מונג'ו

קודם כל, השם. ראשי התיבות RMN ברומנית מתייחסים למה שמכירים תחת ראשי התיבות האחרים, MRI, כלומר אותה בדיקה מגנטית משוכללת המקובלת היום בכל בתי החולים העולם, שהיא היום כנראה המשוכללת ביותר לגילוי פגמים ומחלות בגוף האדם. הכוונה של כריסטיאן מונג'ו בסרט הזה, אינה האנטומיה של גוף האדם, גם אם אביו היה ראש פקולטת הפרמקולוגיה בעיר יאשי שברומניה. אם כבר, מונג'ו עוסק שוב בנושא הקרוב כל כך ללבו, האנטומיה של האומה הרומנית שבה הוא מאבחן שוב ושוב, בכל הזדמנות, בעיות הזקוקות לטיפול דחוף ודרסטי. הוא מהרהר על האפשרות לעשות את הסרט הזה, אולי הפסימי שעשה עד היום, כבר זמן רב, והמתין תקופה ארוכה גם משום שצריך היה לצלם אותו בחורף, העונה המתאימה ביותר לנושא, ולהבדיל מסרטיו הקודמים, שבהם הוא התרכז בדמויות בודדות והעביר דרכן את מחשבותיו וחרדותיו לגבי בני עמו, הפעם מדובר בסרט אנסמבל שיש פה דמויות רבות שבהן הוא עוסק במקביל, וכל אחת מהן בעצם מייצגת סוג אחר של משבר שבו מתחבטת החברה הרומנית.

העלילה מתרחשת בכפר קטן בטרנסילבניה, חבל ארץ שנגזל כמה פעמים מרומניה ע"י האימפריה האוסטרו-הונגרית ומאוכלס עד עצם היום הזה בדוברי רומנית, הונגרית וגם גרמנית. השפה הרשמית של האזור, זו שבה מחוקקים חוקים ומודיעים הודעות, היא כמובן השפה הרומנית, אבל בני העדה ההונגרית ממשיכים לשוחח ביניהם בשפתם, דוברי הגרמנית, המעטים יחסים, שעדיין נותרו, מדברים גרמנית, וזה גם אחד הנושאים המרכזיים של הסרט. כדי להבהיר את הכוונות גם למי שאינו דובר את השפות הללו, משתמש הסרט בכותרות תרגום מצבעים שונים לכל שפה, כדי שהצופים יוכלו להסתדר לא רק עם מה שנאמר על הבד אלא גם להבין את סיבות אי-ההבנה השונות שבין הדמויות. אחד ממוקדי הסרט הוא מתיאס, בן הכפר שיצא לעבוד בגרמניה, כמו רבים מן התושבים באזור, כשמקומות העבודה בבית הלכו ונעלמו. ביום בהיר אחד, הוא מקבל הודעה מרעיתו שבנו חדל לדבר בעקבות משהו שראה ביער, בדרכו לבית הספר (זאת בעצם סצנת הפתחה של הסרט, הילד שהולך לבד ביער, נעמד לפתע דום ורץ חזרה הביתה, מבלי שהצופה יראה מה הפחיד אותו).  מתיאס, שנעדר מן הכפר למעלה משנתיים, מוצא שם את אשתו המתייחסת אליו בעוינות משום שלפני עזיבתו הוא ניהל רומן עם אישה אחרת, את אביו הקשיש והסנילי שמסרב להיפרד מן הכבשים שגונבים ממנו מדי לילה ובנו המתעטף בשתיקה ורק הציורים /הוא מצייר רומזים אולי על מה שראה  ביער. כל ניסיונותיו של מתיאס לשכנע את הילד שאין ממה לחשוש עולים בתוהו, וביקורו המחודש אצל הפילגש מן העבר, צ'יליה, רק מוסיף לעוינות רעייתו.

צ'יליה, הדמות המרכזית השנייה, דוברת הונגרית, מנגנת בצ'לו, משמשת כמנהלת עבודה במפעל המזון המספק את רוב העבודה בכפר. המפעל זקוק נואשות להלוואות מן האיחוד האירופי ולשם כך הוא חייב להוכיח שהוא מעסיק מספיק עובדים כדי להצדיק תמיכה משמעותית. מאחר שבני הכפר אינם מוכנים לעבוד בשכר מינימום, מייבאת בעלת המפעל פועלים מסרי-לנקה, באמצעות שיטות המוכרות גם בישראל, כשזקוקים לפועלים זרים. אלא שבני הכפר אינם רוצים זרים בתוכם, הם כבר הצליחו להיפטר מן הצוענים שהיו שם ועכשיו הם דורשים בתוקף שכל השחורים האלה יסולקו מיד כי הם מביאים את כל הצרות והמחלות מן העולם לתוך הישוב שלהם. הרוב המוחלט בכפר לטובת גירוש הנגע, הם אפילו יוצאים במצעד נוסח קו-קלוקס-קלאן כדי לאשש את טענותיהם ובסצנה ארוכה ומבוימת להפליא, מביא מונג'ו את כל תושבי הכפר כדי להתעמת עם ראש המועצה שמנסה למנוע הוצאת שם רע למקום, והכומר מקומי, שעיקר מעייניו להיות מקובל על המאמינים כד שלא יינטשו את כנסייתו. בעלת המפעל טוענת אחרי שלא  הצליחה למצוא פועלים במקום, ללא הפועלים הזרים תצטרך לפשוט רגל, הכפריים טוענים בפניה שהיא מציעה שכר עלוב שעה שהיא נוסעת במרצדס, הרוחות מתלהטות והתמונה של חברה גזענית ביסודה, חסרת סובלנות ואלימה, הולכת ומצטיירת בצורה ברורה שאינה משתמעת לשתי פנים.

כתמונת מצב של רומניה היום, שבה שנאת זרים, מאצ'ואיזם, ומשבר כלכלי ששולח חלקים רבים מן האוכלוסייה לחפש פרנסה בשדות זרים, הסרט עושה עבודה נאמנה ויעילה. בעייתו העיקרית היא שהתמונה  נשארת לעתים קרובות קצת אקדמית, מעין מאמר מלומד וקצת ארוך מדי, שבו הדמויות עצמן אינן מקבלות את המשקל הראוי שלהם וקשה לעתים להבין מדוע הן מתנהגות כפי שהן. הצלחתו של  מונג'ו בסרטיו הקודמים הייתה דווקא היכולת למצוא את ההשתקפות של המשברים בהם הוא דן בתוך הדמויות שהוא בנה, דמויות שהיו כולן קוהרנטיות וההתמקדות בהן העניקה לסרטים את משקלם. הפעם, נראה שהנושא חרה לבמאי כל כך, שדילג על השלב הזה בכתיבת התסריט, וזה חבל.